ע"א 3162/03

תקציר

המשיבה, שהייתה כלתו של המשיב השני, החליקה ונפלה בתאונה בבית חמיה (המשיב הראשון) ביום 5.4.96, ותבעה פיצוי בגין נזקים והוצאות מהמשיב הראשון ומהמבטחת שלו (המערערת). חברת הביטוח המערערת והמשיבה חלקו על סוגיית הכיסוי הביטוחי, אך בסופו של דבר הסכימו כי המערערת מבטחת את המשיב הראשון לאירועים כאלה. עיקר טענותיהם של בעלי הדין היו בדבר אחריותו של המשיב לתאונה וגובה הפיצויים המגיעים למשיב. בית משפט קמא מצא את המשיב הראשון רשלן והורה לו ולמערער לשלם למשיב פיצויים בסך 76,078 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין, לאחר ניכוי תרומה של 15% אשמה למשיב. המערערת ערערה על פסק הדין, בטענה כי בית משפט קמא לא נימק די הצורך את הסיבות לייחוס רשלנות למשיבה הראשונה, וביקשה לבטל את פסק הדין. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי למשיב הראשון חלה חובת זהירות כלפי המשיב וכי העובדות מצביעות על היעדר זהירות סבירה מצדו. עוד ציין בית המשפט כי המשיב לא ידע את הנסיבות שהובילו לתאונה והעביר את נטל ההוכחה למשיבים, שלא ידעו להסביר די הצורך את האירוע. באשר לגובה הפיצויים, אישר בית המשפט קמא את קביעותיו של בית משפט קמא בדבר שיעורי הפיצוי בגין כאב וסבל והפסדי שכר בעבר, ומצא אותם סבירים ועולים בקנה אחד עם חומר הראיות. בית המשפט דחה את הערעור במלואו והורה למערערת לשלם למשיב 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.