סע"ש 39618-01-20

תקציר

התובעת, יצרנית אריזות קרטון המעסיקה כ-20 עובדים, תבעה את מנהל המכירות שלה לשעבר בגין הפרה לכאורה של חובת תום הלב והנאמנות שלו. הנתבע עבד אצל התובע כשנתיים, במהלכן הועלה שכרו פעמיים. התובע טען כי הנתבעת השתמשה במידע הסודי שלהם כדי להתחרות בהם לאחר שעזבו את מקום עבודתם, בניגוד לחוק עוולות מסחריות. בית המשפט פסק לטובת התובע, והגיע למסקנה כי הנתבע אכן הפר את חובת תום הלב שלו. השופטת ביססה החלטה זו על ראיות לכך שהנתבע השתמש במידע חסוי אודות לקוחות התובע והוראותיהם לטובת מעסיקו החדש. בנוסף, הנתבע לא המציא את כל הרישומים התואמים עם לקוחותיו של התובע, מה שהעלה חשד כי הוא מסתיר ראיות מפלילות. עוד ציינה השופטת כי הנתבע עבד בפועל אצל שני מעסיקים בתקופת ההודעה המוקדמת שלו, ובכך הפר עוד יותר את חובת הנאמנות שלו. התובע חויב לשלם פיצויים לא ממוניים בסך 60,000 ₪. עם זאת, השופטת דחתה את תביעות התובע לפיצויים ממוניים בשל היעדר ראיות קונקרטיות. באשר לתביעתו שכנגד של הנתבע, פסק בית המשפט לטובתו במספר סעיפים. התובע חויב לפצות את הנתבע בגין הפרשות לפנסיה שלא הושלמו (1,690 ש"ח), פיצויי פיטורים נוספים (4,833 ש"ח), הפרשי דמי חופשה (884 ש"ח), ניכוי שכר שלא כדין (1,500 ש"ח) ומענק חגים (49,625 ש"ח). בית הדין אף הורה לתובע לשלם לנתבעת 1,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות, ולכל אחד מהם ניתנה הזכות לערער על פסק הדין.