ע"א 8301/98

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את הערעור, תוך התמקדות בפרשנותה ותחולתה של תקופת ההתיישנות הנוגעת לביצוע פסקי דין. בתי המשפט מפרשים בדרך כלל את דיני ההתיישנות באופן צר כדי להאריך את תקופתם, בהתאם לאופיים הפרוצדורלי. עם זאת, סעיף 21 לחוק משקף תכלית מיוחדת, המכירה בתקופות התיישנות ארוכות יותר לפסקי דין. השופט טירקל סבר כי כל פעולה, ולו מינימלית, לביצוע פסק דין צריכה למנוע הטלת התיישנות. עם זאת, דעת הרוב, ובהם השופטת שטרסברג-כהן והנשיא ברק, טענו כי בעוד שפעולות לביצוע פסק דין מצביעות על כוונת הזוכה לאכוף אותו, עיכובים עלולים לרמז על ויתור על זכויות, דבר המחייב את תכלית ההגנה של החוק על אינטרס ההסתמכות של הנתבע. משא ומתן לפני ביצוע פורמלי נחשב לפעולות שיש בהן כדי לעצור את תקופת ההתיישנות, תוך שימת דגש על מדיניות משפטית המעודדת פתרון בהסכמה. בית המשפט הדגיש כי יש לפרש את החוק באופן תכליתי, לא קפדני או ליברלי, כדי למלא את תפקידו החברתי. במקרה זה, די היה במשא ומתן לפינוי כדי להשפיע על תקופת ההתיישנות ובכך לעצור אותה. מאחר שהתביעה התנהלה בתקופה שלאחר המשא ומתן, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בשכר טרחת עורך דין.