דב"ע לג/7 - 4

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת בין הסגל האקדמי בכמה אוניברסיטאות בישראל לבין הנהלת האוניברסיטאות על תוקפו של מסמך המתיימר להיות הסכם שכר קיבוצי לשנים 1972–1974. האוניברסיטאות טענו כי המסמך, מיום 20.12.72, מהווה הסכם קיבוצי תקף, ואילו הסגל טען כי אין מדובר בהסכם מחייב ואין לו מעמד משפטי. עוד טענו חברי הסגל לזכות השביתה כתמיכה בעמדתם, והאוניברסיטאות הגישו בקשה לצו מניעה שימנע את השביתה. בית הדין האזורי דחה בעבר את טענת האוניברסיטאות ואישר את זכות השביתה של הסגל, מה שהוביל את האוניברסיטאות לערער על החלטה זו. המסמך המדובר, שזכה לכינוי "הסכם מסגרת", הוא תוצאה של משא ומתן שנועד להסדיר את תנאי העבודה במוסדות להשכלה גבוהה. הוא התווה את תנאיו של הסכם שכר, אך דרש מכל ארגון ומוסד לחתום על הסכמים נפרדים בהתאם להוראותיו. השאלה המרכזית הייתה האם הצדדים המעורבים זכאים לכרות הסכם קיבוצי, שכן מעמדו המשפטי של המסמך תלוי בכך. בית הדין קבע כי "המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי", שהיא צד למסמך, אינה מהווה ארגון עובדים כנדרש בחוק. יתר על כן, המסמך נעדר את הוודאות והסופיות הדרושות כדי להיחשב כהסכם קיבוצי או הסדר מחייב. בעוד שהמחוקק הרחיב את הגדרת ההסכם הקיבוצי בשירות הציבורי, המקרה הנוכחי לא נכנס לקטגוריה זו. בית הדין הדגיש כי הסכמים קיבוציים הם מקורות למשפט אוטונומי בתחום העבודה, בעלי השלכות משמעותיות, ולכן יש לכבדם רק כאשר הם נכרתים באופן המוכתב על ידי המחוקק. המסמך נמצא כ"הסכם מסגרת" לא מחייב, וערעור האוניברסיטאות נדחה. האוניברסיטאות חויבו לשלם הוצאות משפט בסך 500 ליש"ט כל אחת לארגוני הסגל.