רע"פ 6141/09

תקציר

המבקש הורשע בעבירה על חוק הכניסה לישראל בגין הסעת תושבי חוץ השוהים בישראל שלא כדין לתל אביב ולאשדוד, ועמד בפני משפטים רבים בנוגע לגזר דינו. בית משפט השלום בירושלים גזר עליו תחילה שלושה חודשי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 1,500 שקל או 15 ימי מאסר. בית משפט השלום התחשב בהודאתו של המבקש, בעברו הפלילי הנקי ובנסיבות עבירתו, לרבות תפיסתו זמן קצר לאחר ביצוע המעשה. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים ערער על החלטה זו וגזר על המבקש 45 ימי מאסר בנוסף לעונשים הקודמים, בטענה כי העבירה מצדיקה החמרת הענישה. לאחר מכן ערער המבקש לבית משפט גבוה יותר, בטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי החמיר שלא כדין את עונשו ולא התחשב בנסיבותיו הפרטניות. בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור, והסכים עם גזר דינו של בית המשפט המחוזי וקבע כי היא יושמה כראוי על סמך נסיבותיו של המבקש ופרטי המקרה. בית המשפט הדגיש כי נסיבותיו של המבקש נלקחו בחשבון והביאו לתקופת מאסר קצרה יחסית. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענות בדבר חומרת העונש לבדן אינן מצדיקות משפט שלישי, ועניינו של המבקש לא עורר שאלות עקרוניות חריגות. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.