סע"ש 43664-02-14

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, מר פרץ, לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו כי הוא עובד החברה הנתבעת, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לזכויות סוציאליות אחרות. ההסכם הראשוני בין הצדדים קבע כי פרץ יהיה "קבלן במשרה מלאה", והוא לא הציג כל ראיה לכך שהסכם זה נכפה עליו או כי ביקש להיות מועסק כעובד מן המניין, דבר שנדחה על ידי החברה. פסק הדין התחשב במבחנים שונים כפי שהותוו בפסיקה, ובהם מבחן האינטגרציה, מבחן הקשר האישי ומבחן הפיקוח, והגיע למסקנה כי פרץ לא עמד בדרישות ליחסי עבודה. במקום זאת, נמצא כי מערכת היחסים בין פרץ לחברה היא של נותן שירות ומקבל. פרץ היה בעל ניסיון בכיר רב בתחום, ואופן התשלום באמצעות החברות שלו העיד כי הוא מרוצה מהקשר החוזי. יתר על כן, הוא לא סתר את טענת הנתבע כי הוא לא היה מפוקח או נדרש לספק דוחות כלשהם לחברה, והחברה לא סיפקה לו הטבות לעובדים כגון משרד או פיקוח. לאור האמור, דחה השופט את התביעה והורה לפרץ לפצות את הנתבע בהוצאותיו, לרבות שכר טרחת עורך דין.