ערר 1046-07-24

תקציר

הערר בפני ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה במרכז הארץ מערער על היתר בנייה לרפת ומאכיל על חלקת אדמה במושב כפר אביב. המערערים טוענים כי יש לבטל את היתר הבנייה משום שהוא חורג מהוראות הבנייה המפורטות בתכניות הרלוונטיות, ולחילופין היה על ועדת התכנון המקומית לפרסם את הבקשה להיתר להתנגדות הציבור. המשיבים, לרבות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, והמבקשים את היתר הבנייה, טוענים כי יש לדחות את הערר מאחר שההיתר אושר על ידי הוועדה המחוזית ולא הייתה חריגה מהתכניות החלות. עוד הם טוענים כי הערעור הוגש בטרם עת. ועדת הערר מתייחסת תחילה לסוגיות הפרוצדורליות, ודוחה את טענות המשיבים לדחייה על הסף. נפסק כי הערר אינו מוגבל בזמן, שכן המערערים הגישו אותו מיד עם היוודע היתר הבניה, ועל פי הפסיקה, התקופה להגשת ערר מתחילה מיום שנודע למערער על ההיתר. לגופו של עניין, סוגיית המפתח היא פרשנותה של תכנית 417, החלה על חלקת המקרקעין. התוכנית קובעת אזורים שונים עם הוראות בנייה מתאימות. הצדדים חלוקים ביניהם על שטח הבנייה המרבי המותר למבנים חקלאיים, ועל תפקידה של הוראה המאפשרת תוספת זכויות באישור הוועדה המחוזית. המערערים טוענים כי השטח המרבי למבנים חקלאיים הוא 150 מ"ר, ואילו המשיבים טוענים כי הוועדה המחוזית יכולה לאשר זכויות בנייה נוספות לצרכים חקלאיים. ועדת הערר מפרשת את תכנית 417 לטובת המשיבים, וקובעת כי היא מאפשרת הוספת זכויות בנייה למבנים חקלאיים מעבר ל-150 מ"ר, בהסכמת הוועדה המחוזית. פרשנות זו מתבססת על לשון התכנית, פרשנות הוועדות המקומיות והמחוזיות ובחינת היתרי הבנייה שניתנו לאורך השנים באזור, המצביעים כולם על האפשרות להוסיף זכויות משמעותיות למבנים חקלאיים. בנוסף, הוועדה מדגישה כי שינוי המצב הקיים על בסיס פרשנות חלופית אפשרית יהיה בלתי סביר, במיוחד משום שהוא יהפוך היתרי עבר לבלתי חוקיים. כמו כן, הוועדה מוצאת כי החלטת הוועדה המקומית להעניק את היתר הבנייה ללא שיתוף הציבור הייתה סבירה, נוכח הסכמת הוועדה המחוזית והנוהג ארוך השנים של הוצאת היתרים למבנים חקלאיים גדולים באזור. הוועדה מציינת כי כפר אביב הוא יישוב חקלאי, ויש לאפשר פיתוח שימושים כאלה. בסופו של דבר, ועדת הערר דוחה את הערר וקובעת כי היתר הבנייה תואם את התוכניות הרלוונטיות והוא סביר. כל צד אחראי לעלויות שלו.