ת"א 74535-11-20

תקציר

מדובר בתביעת לשון הרע שהגישה התובעת, עידית שינו אמיתי, נגד הנתבע, דב הירש, בגין שמונה פוסטים בפייסבוק ומכתב ששלחה הנתבעת. התובע משמש כתובע עירוני במועצה האזורית עמק המעיינות. הנאשם כמעט הודה בפרסום חלק מהפוסטים ובמכתב שנשלח לנציב תלונות הציבור לנציגי המדינה, בעוד הוא הכחיש אחרים וטען כי חשבון הפייסבוק שלו נפרץ. הנתבע טען כי הפרסומים אינם מהווים לשון הרע, וגם אם היו, הם נכונים או מוגנים על פי דין. השופט קבע כי הנאשם לא הצליח להוכיח שחשבונו נפרץ. הפרסומים המדוברים, ובפרט פוסטים 1-3 ו-9, היו בגדר לשון הרע שכן הם פגעו בשמה הטוב של התובעת ועלולים להשפיע על מקצועה. בפוסט 1 צוין כי המתלוננת נחקרה במשטרה בחשד שנכחה באירוע סחיטה במשרדה והיו לה מניות במועדון חשפנות. פוסט 2 קרא להחרים את התובעת בטענה שהיא חצתה קווים אתיים, ופוסט 3 חיזק את טענת מועדון החשפנות. המכתב, פוסט 9, שמוען לרשויות, הזכיר את חקירת המשטרה המתמשכת של התובע תחת אזהרה. באשר לאמיתות הפרסומים, קבעה השופטת כי בעוד התובע נחקר במשטרה, הנתבע לא הצליח להוכיח כי התובע היה נוכח בעת אירוע הסחיטה. הנתבעת גם לא הוכיחה כי לתובעת היו מניות במועדון החשפנות שבבעלות בעלה. למרות שהנתבע טען כי פרסם חלק מהתכנים בשם מרשו, השופט ציין כי הדבר חל רק כאשר הפרסום הוא על שם הלקוח, מה שלא היה המקרה כאן. לפיכך, פסק השופט לטובת התובע, ומצא את הנתבע אחראי ללשון הרע.