ת"א 2091/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב טענת בעלי המניות של נאות אביב כי הצעת הרכש שהגישה רמת אביבים העריכה בחסר את מניותיהם. התובעים, מר הרשקוביץ ומר עבדי, ביקשו לאשר את תביעתם כתובענה ייצוגית, בטענה כי התמורה שהציעה רמת אביבים נופלת מהשווי ההוגן של המניות, אותו העריכו בכ-246 ₪ למניה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובתם ואישר את התביעה כתובענה ייצוגית, אך על החלטה זו הוגש ערעור. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, הכיר בזכות התובעים לתבוע לפי סעיף 338 לחוק החברות והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים. לפני שהתיק הספיק להימשך, הצדדים הגיעו להסכם פשרה. בהסכם הפשרה הוצע תשלום כולל של 3,350,000 ₪ לקבוצת בעלי המניות, שתקבל חלק יחסי מסכום זה. התובעים טענו כי סכום זה משקף כ-66% משווי התביעה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט מינה בודק מומחה, רו"ח אילן ארליך, שקבע כי השווי הנכסי הנקי של החברה עומד על 91.7 מיליון שקל, כלומר שווי מניה של 260 שקל, מה שתמך בהערכת השווי של התובעים. הן התובעים והן הנתבעים הציגו את עמדותיהם ביחס להסכם הפשרה. התובעים קיבלו את מנגנוני ההודעה וההפצה שהציע היועץ המשפטי לממשלה. הנתבעים, לעומת זאת, העלו מספר טענות המערערות על דו"ח הבוחן ועל השווי ההוגן של המניות. לטענתם, הבודק העריך באופן שגוי השקעות, חשבונות לקוחות, הפרשות להתחייבויות ומלאי דירות, בין היתר. בנוסף, הם טענו כי הבודק לא לקח בחשבון את פרמיית השליטה ואת הזכויות השונות הקשורות לשני סוגי המניות שהנפיקה החברה. לטענת הנתבעים, טעויות אלה הפחיתו באופן משמעותי את שוויה האמיתי של החברה וכתוצאה מכך את שווי המניות. בית המשפט בחן את הסכם הפשרה, בהתחשב בסיכונים ובסיכויים של שני הצדדים. במקרה הטוב, התובעים היו יכולים לקבל את מלוא הסכום שתבעו, תוספת של 126 שקל למניה. עם זאת, הם גם עמדו בפני הסיכון שבית המשפט יקבל חלק או את כל טיעוני הנתבעים, מה שהפחית את הסבירות לתוצאה חיובית. בעוד שחלק מטענות הנתבעים לא היו מהותיות, אחרות, כגון אלה הקשורות לפרמיית השליטה ולסוגי המניות השונים, היוו סיכון משמעותי יותר. בית המשפט הכיר בכך שתביעות אלה, אם יתקבלו, עלולות להפחית את הערכת הבוחן את שווי החברה. בית המשפט קבע כי יש לשקול את סכום הפשרה, לפני ניכוי שכר טרחה וגמול. הוא מצא כי הפחתה בסכום הפשרה עבור שכר טרחה וגמול הייתה ראויה, שכן הם משולמים בדרך כלל מהסכום הכולל המגיע לקבוצה. בית המשפט הגיע למסקנה כי סכום הפשרה המוצע, המהווה כ-66% משווי התביעה, אינו מספיק ונושא הערכת סיכונים נמוכה מדי. מפסק הדין עולה כי הסכם פשרה מתוקן עם סכום פיצוי גבוה יותר, הקרוב יותר ל-70%-75% מהערכת הבודק, יהיה ראוי יותר וניתן יהיה לאשרו. לצדדים ניתנה ארכה עד ליום 18.9.2014 להחליט על תיקון הסכם הפשרה, והתיק הועבר למשרד הביטחון בהתאם. פסק הדין ניתן ביום 14.8.2014 בהיעדרם של הצדדים.