ע"פ 5656/11

תקציר

פסק הדין עוסק בהרשעת המערער בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, המגדיר את העבירה כגרימת מותו של אדם באמצעות מעשה או מחדל אסורים, שדינה עד 20 שנות מאסר. בית המשפט ציין כי יש לבסס קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מעשיו של הנאשם לבין המוות, תוך הכרה בכך שהתנהגותו של הנאשם אינה חייבת להיות סיבת המוות היחידה אלא חייבת לתרום לתוצאה הקטלנית. במקרה זה, תקף הנאשם את המנוח, קשיש, וגרם לו לחבלות משמעותיות שהובילו ללחץ נפשי ואי ספיקת לב חריפה עקב מחלת לב קיימת. בית משפט קמא העדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם התביעה, שקשרה בין התקיפה לבין המוות, על פני המומחה מטעם ההגנה, שהעלה סיבות אפשריות אחרות. ערכאת הערעור הסכימה לכך, והדגישה כי הנאשם היה מודע לאופי האלים של מעשיו ולהשלכות האפשריות של סכנת חיים. בית המשפט דחה את טענות ההגנה מטעמי הגינות פרוצדורלית וגורמים נוספים, בקובעו כי הראיות מלמדות על התעלמותו הפזיזה של הנתבע מההשפעה הקשה של מעשיו, גם אם לא היה מודע למצבו הרפואי הספציפי של המנוח. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט הן את ההרשעה והן את העונש של 11 שנות מאסר, וקבע כי העונש תואם את הציפיות המשפטיות מעבירות אלימות כאלה ואת הנורמות החברתיות.