רע"א 10130/05

תקציר

במקרה דנן, ביקש המשיב פסק דין מקוצר כנגד המבקשים בגין יתרה ניכרת שלא שולמה וביקש כונס נכסים זמני לעסקי המרת הכספים של המבקשים. צו הכונס הזמני, שניתן בתחילה במעמד צד אחד, בוטל מאוחר יותר על ידי בית משפט השלום בבאר שבע, שלא מצא כל ראיה המצביעה על כוונת המבקשים להבריח כספים. המשיב ערער לאחר מכן לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר החזיר את הצו, בנימוק של חשש מספיק להסתרת כספים פוטנציאלית. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי בית המשפט המחוזי התערב באופן פסול בקביעות עובדתיות והסתמך על ממצאי בית משפט השלום. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור, והדגיש כי ידון בערעור שני רק אם סוגיות משפטיות, ציבוריות או חוקתיות משמעותיות עומדות על הפרק מעבר לאינטרסים הישירים של הצדדים. טענת המבקשים כי ההחלטה הייתה נכונה עקרונית אך לא הוחלה על המקרה הספציפי שלהם לא עמדה ברף זה. בית המשפט העליון הוסיף וציין כי גם טעויות אפשריות בערכאת הערעור אינן מצדיקות ערעור שני, אלא אם מדובר בהשלכות רחבות יותר. משכך, גם הבקשה לעיכוב ביצוע נקבעה כמיותרת, והערעור נדחה ללא הוצאות.