רע"פ 925/92

תקציר

הנאשמת, שהורשעה באי כניעה להולך רגל במעבר חצייה, ביקשה רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאישר את הרשעתה בעבירה על תקנות התעבורה. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על עדותו של קצין משטרה שצפה באירוע. הנאשמת טענה כי לא יכלה לראות את כל מעבר החצייה בשל רכב חונה שחסם את שדה הראייה, אך בית המשפט מצא כי חסימה זו הייתה צריכה להניע אותה לנקוט משנה זהירות. השופט דחה את בקשת רשות הערעור לערכאה גבוהה יותר, הסכים עם דחיית בית המשפט המחוזי וקיבל את הניתוח המשפטי של בית המשפט לתעבורה. השופט ציטט פסיקה קודמת לפיה אין זה מקרה מתאים לערעור שני והדגיש כי על הנאשם מוטלת האחריות לדאוג לשלומם של הולכי הרגל. בעקבות זאת נדחתה בקשת רשות הערעור, והנאשם חויב לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.