רע"א 3015/21

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לחופשה לערעור במקרה של שותפות קניינית בין בני זוג. בית המשפט מציין כי שיקול הדעת של בית המשפט לחדלות פירעון במקרים כאלה הוא רחב וערכאת הערעור מתערבת לעיתים רחוקות. זאת משום שבית המשפט לחדלות פירעון הוא בעל מומחיות ייחודית והיכרות אינטימית עם ענייניו של חדל הפירעון. זאת ועוד, שאלת הכוונה לחלוק בנכס מסוים היא שאלה עובדתית, וערכאת הערעור אינה מתערבת בעניינים אלה. אין חולק כי זוגות יכולים ליצור שותפות קניינית ברכוש שנרכש על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין. כוונת השיתוף נקבעת על פי בחינת הסכמת בני הזוג, נסיבותיהם וחוות דעתם. עם זאת, נישואין ארוכים לבדם אינם הוכחה מספקת ודורשים "משהו נוסף" כדי להצביע על כוונה משותפת. במקרה זה, הנכס המדובר לא היה דירת מגורים והוא נרכש ונרשם על שם החייב בלבד לפני הנישואין. המבקשת לא הביאה ראיות לכוונה כלשהי לרשום את הנכס גם על שמה. בנוסף, הצהיר החייב על בעלות בלעדית בהסכם המכר. עוד ציין בית המשפט כי לא ברור איזה חלק מההפרשות בחשבון המשותף שימש למחיר רכישת הנכס. גם סירובו של המבקש לזמן את החייב לעדות נתפס כמשמעותי. יתר על כן, התנהלותה של המבקשת – איחורה בהעלאת תביעתה – נתפסה כבלתי עולה בקנה אחד עם אמונה אמיתית בזכויותיה בנכס. משכך, התקבלה החלטת בית משפט קמא לדחות את תביעת העותר, ובקשת רשות הערעור נדחתה ללא צורך בתגובות.