תא"מ 70452-12-18

תקציר

הסכסוך בין התובעת, נגרית במקצועה, לבין הנתבעת, לקוחתה, נסוב סביב התקנת משקופי דלתות עץ עם פסי נירוסטה בפרויקט של בית אבות. השאלה העיקרית היא האם הסכימו הצדדים כי התובע יטביע את רצועות הפלדה בעץ. ההסכם עצמו אינו מפרט זאת, מה שמוביל למצב של טעות נפוצה. התוכניות שסיפק הנתבע לא היו ברורות, וגם פגישה ביום 25.12.2017 לא הניבה הסכמה ברורה. הנאשם לא נתן הנחיות מפורשות עד ליום 24.1.2018, בדרישה להכניס את רצועות הפלדה לעץ. התובעת התקינה את המסגרות בחודש מאי, הדביקה את רצועות הפלדה ועגלה את שוליהן, דבר שהנתבע התנגד לו. מאחר והתובעת סירבה לתקן את המסגרות, שכרה הנתבעת נגר אחר, דבר שנשא בהוצאות נוספות. בית המשפט מוצא כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה, וההסכם אינו מזכה אותה ביתרת התשלום. עם זאת, הנתבע נושא גם באחריות לאי ההבנה ולנזקים שנגרמו בעקבותיה. תוכניותיהם לא היו ברורות, ונציגיהם לא התערבו כאשר התובע התקין את המסגרות, למרות שיכלו. בנוסף, הנאשם לא סיפק התראות בזמן אמת. הפסיקה תומכת ביישומה של דוקטרינת האשם התורם בדיני החוזים, ובהינתן התנהלות הנתבע, הם נושאים ב-50% מהאשמה. הנזק שנגרם לנתבעת מחושב כהוצאה העודפת של תיקון משקופי הדלתות, בסך 32,111 ₪. הנתבעת טענה גם לפגיעה בשמם הטוב ולפגיעה בדיירי בית האבות, אך טענות אלה לא הוכחו. בית המשפט דוחה את תביעתה העיקרית של התובעת ומקבל את תביעתה שכנגד של הנתבעת בחלקה, ומורה לתובע לשלם לנתבע סך של 16,905 ₪, בצירוף שכר טרחה והוצאות בסך כולל של 5,500 ₪. על התובע לציית תוך 30 יום; אחרת, הסכום יצבור ריבית.