סע"ש 11949-01-19

תקציר

התובעת, מבקשת מקלט מאריתריאה המועסקת על ידי חברת הניקיון הנתבעת בישראל, הגישה תביעה נגד מעסיקתה בגין זכויות סוציאליות שונות שלא שולמו. יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו בין השנים 2012-2013. התובעת טענה כי לא סופקו לה תלושי שכר כלשהם וכי הנתבע חייב לה כספים בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשות, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה. הנתבעת הכחישה טענות אלה וטענה כי התובעת נטשה את העסקתה. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי החלה לעבוד אצל הנתבעת באפריל 2012 והסתיימה ביוני 2013. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה המפרטת את תנאי עבודתה, אך כן מסרה לה תלושי שכר, אם כי באיחור של חודש. השופט ראה בתלושי השכר אותנטיים ומשקפים את תנאי העסקתו של התובע, והורה לנתבעת לשלם לתובע זכויות סוציאליות שונות, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, דמי הבראה, פיצויים בגין הפרשות לפנסיה ודמי חגים. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום ולשאת ריבית אם לא ישולמו עד המועד האחרון. בנוסף, פסק בית הדין לתובעת פיצויים סטטוטוריים בסך 5,000 ₪ לפי חוק הודעה מוקדמת לעובדים בגין אי מתן הודעה מוקדמת נאותה על תנאי העבודה על ידי הנתבעת. תביעת התובעת לפיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי סופקו תלושים, גם אם באופן לא פורמלי. שני הצדדים ספגו ביקורת על כך שהרחיבו שלא לצורך את היקף ההתדיינות המשפטית, אך לא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בכישלונה של הנתבעת עצמה לעמוד בחקיקת המגן. כל צד יישא בשכר טרחתו. פסק הדין אפשר להגיש ערעור בתוך 30 יום.