ת"א 33367-08-18

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו בתיק, שכללו עדויות עדים ותיעוד וידאו, נחה דעתו כי יש לדחות את טענת התובע. מהתיעוד המצולם מהסרטון עולה בבירור כי האירוע המדובר היה מבוים. הסרטון סותר את טענת התובע כי הם החליקו ונפלו בחנותו של הנתבע, ובמקום זאת הם נראים יושבים במכוון ובשליטה על רצפת החנות. הימנעותו של התובע מלזמן את חברם, שנכח במקום, להעיד, מעלה חשד לגבי עדותם. יתר על כן, השופט מצא את עדותו של התובע כבלתי אמינה ואינה עולה בקנה אחד עם ראיות הווידיאו. הם נתפסו משקרים על פגיעת ראש ואובדן הכרה, נושא מרכזי במשפט. עדותו של מנהל המשמרת, לעומת זאת, נחשבה אמינה, הגיונית ועולה בקנה אחד עם ראיות אחרות. מראיות הווידיאו עולה בבירור כי התובע לא החליק, ובשילוב עם אופייה הבלתי מהימן של עדותו של התובע, מוביל למסקנה כי מדובר בבדיה. תביעת סרק זו גרמה להוצאות ואי נוחות מיותרות לנתבעים וסתמה את מערכת בתי המשפט. לפיכך פסק השופט לטובת הנתבעים, הורה לתובע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, שנפסקו על סך של 15,000 ₪, ודחה את התביעה. על פסק הדין ניתן לערער בבית המשפט המחוזי (מרכז) אם הצדדים מעוניינים בכך.