רע"א 4444/23

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור בעניין מכירת דירת מגורים. ההחלטה התקבלה ללא צורך בתגובות המשיבים. בית המשפט הדגיש כי לבית משפט לחדלות פירעון שיקול דעת רחב בשל מומחיותו והיכרותו עם הצדדים והנסיבות המעורבות; לפיכך, התערבות המערער מתבקשת רק במקרים חריגים, מה שלא היה במקרה זה. המבקשים ביקשו לבטל את אישור המכירה שניתן לפני למעלה משנה, אך בקשתם התבססה על מידע שהיה בידיהם זמן רב לפני הגשת הבקשה, ולא הצדקה חדשה לטענותיהם. טענותיהם בדבר "הונאה" בנוגע לסכום החוב נמצאו חסרות בסיס הן על ידי בית המשפט קמא והן על ידי ערכאת הערעור. בית משפט קמא ניסח באופן ברור את חובותיה של המבקשת כלפי הנושה, לרבות חישוב החוב ותפקיד חלקה של הדירה המשועבדת כערובה לחוב. בית המשפט ציין כי מימוש הדירה ישחרר את המבקש מכל חוב נוסף לנושה, וגם אם טענות המבקשים בנוגע לחוב היו מדויקות, אין בכך כדי להצדיק את ביטול מימוש הדירה. במקום זאת, היא עשויה להוביל לבחינה של פירעון אפשרי של יתרה כלשהי למבקשים לאחר המימוש. בנוסף, המבקשים זכו להגנה מכוח חוק הגנת הדייר, המבטיח את מכירת הדירה כתפוסה, ובכך אינו מותיר עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא המנומקת היטב. לפיכך הבקשה נדחתה וצו המניעה הזמני מיום 13.6.2023 בוטל. למרות התנהלות המבקשים והעלויות המשמעותיות שנגרמו להם, לא הוטלו הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה.