בג"צ 1861/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שהגיש אוחנה נגד העמותה בשל שיהוי בלתי סביר ומשמעותי בהתנהלותו. אוחנה העלה לראשונה את טענותיו ב-2013, ועליהן חזר ב-2017 - עיכוב של ארבע שנים וחצי. בעקבות זאת, חל שיהוי נוסף של למעלה משנתיים בין החלטת מנהל מחלקת הפירוק לבין הגשת העתירה. שתיקות ממושכות אלה ואי מיצוי האפשרויות המשפטיות מעידים על כך שאוחנה זנח את טענותיו. היסוד הסובייקטיבי של השיהוי ניכר, ומתקיים גם היסוד האובייקטיבי, שכן האגודה עברה הליך פירוק מורכב, ופתיחה מחדש של הסכמים שנעשו במהלך הליך זה תפגע בציפייה הלגיטימית של האגודה לסופיות. זאת ועוד, אין עניין ציבורי המצדיק דיון לגופה של העתירה למרות השיהוי. מצבו של אוחנה אמנם מצער, אך העתירה אינה יכולה להצליח בשל העיכובים הניכרים. החלטתו של השופט נעם סולברג התקבלה בהסכמת השופטים י' אלרון וא' שטיין, והעתירה נדחית ללא צו להוצאות, נוכח הנסיבות המצערות.