תא"מ 45892-07-11

תקציר

התובע והנתבע הם בעלי דירות באותו בניין, כאשר דירת התובע ממוקמת בקומה הראשונה וזו של הנתבע בקומה השלישית. התובעת תבעה את הנתבעת על סך 25,863 ₪, בטענה כי הרחבת דירתה על ידי הנתבעת גרמה ללכלוך לרכושה של התובעת והשתמשה ביסודות הבניין ובשלד הבניין ללא רשות. התובע דרש פיצוי בגין דמי שימוש, פינוי עפר ושכר טרחת עורך דין. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את טענות התובע והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין התבסס על מספר גורמים: תביעת התובעת לדמי שימוש לפי סעיף 33 לחוק המקרקעין לא הייתה רלוונטית, שכן היא לא נגעה לשימוש בלעדי במקרקעין בבעלות משותפת. התביעה לעשיית עושר ולא במועד הייתה במועד, שכן המועד הרלוונטי לעשיית עושר ולא במשפט היה תחילת הרחבת הנתבע בשנת 2010, והתביעה הוגשה בשנת 2011, בתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים. תביעתה של התובעת לתבוע פיצויים בגין הקמת היסודות והשלד לא הייתה בעלת אינטרס עצמי, שכן היא אפשרה הרחבות עתידיות לכל שלוש קומות הבניין. הרחבת הנתבע עשתה שימוש ברכוש משותף, והוראות חוק המקרקעין לעניין רכוש משותף אינן חלות על תביעות העשרה. התובע לא הוכיח כי שיפוצו של הנתבע גרם ללכלוך לדירתו או כי נגרמו לו הוצאות ניקיון. בסופו של דבר, השופט מצא את טענות התובע לא משכנעות ודחה אותן, תוך פסיקת הוצאות לנתבע.