ער"מ 52567-12-22

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור ממספר שיקולים. ראשית, היא מסכימה עם קביעת הרשם כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של יום. ההחלטה נשוא הערעור נשלחה אלקטרונית למערערת ביום 21.8.2022, כלומר המועד האחרון להגשת הערעור היה 20.9.2022. מאחר שהערר הוגש ב-20 בספטמבר לאחר השעה 17:00, על פי התקנות הרלוונטיות, הוא נחשב כאילו הוגש ב-21 בספטמבר, כך שהוא איחר ביום אחד. שנית, הטענה כי יש לראות את שתי ההחלטות, האחת בינואר והשנייה באוגוסט, כאחת, ובכך להאריך את המועד האחרון להגשת הערר, אינה מתקבלת. ההחלטה מינואר כללה פסקי דין סופיים ולא שונתה בהחלטה המשלימה מאוגוסט; לפיכך, המועד האחרון להגשת ערעור על ההחלטה מינואר היה 1.2.2022, שלא התקיים. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי לרשם סמכות להעלות את נושא הבקשה המאוחרת בעצמו וכי שיהוי כזה מחייב את דחיית הערעור. לבסוף, המערערת לא עתרה להארכת מועד להגשת הערעור, אשר הייתה יכולה להיות אפשרות מעשית. בהתחשב בנקודות אלה, מסכימים השופטים פה אחד לדחות את הערעור ולהורות למערער לשלם למוסד שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח בתוך 30 יום.