ת"מ 106/09

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתובענה ייצוגית שעניינה גביית יתר של ריבית בהליכי הוצאה לפועל. המבקשים ביקשו אישור להגשת תביעה ייצוגית נגד המדינה, בטענה כי ההוצאה לפועל גבתה ריבית מופרזת על שטרות ותיקי תביעות. המדינה הודיעה על הפסקת פרקטיקת גבייה זו, והביאה את בית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לפי סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות. עם זאת, למבקשים נפסק שכר טרחה בסך 85,000 ₪ ולבא כוחם נפסק שכר טרחה בסך 200,000 ₪, הן בניכוי הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין. בקביעת הסכומים שקל בית המשפט את הטרחה והסיכון שנגרמו למבקשים ולבאי כוחם, את התועלת לחברי הקבוצה ואת חשיבותו הציבורית של התיק. הודעת המדינה על הפסקת הגבייה נתפסה כהודאה בפרקטיקה של גבייה בלתי חוקית, למרות שלא היוותה הודאה באשמה. השופט הדגיש את החשיבות הציבורית של הגשת תביעות ייצוגיות נגד רשויות ציבוריות כדי להבטיח שהן פועלות במסגרת החוק ואת ההשפעה המרתיעה של תביעות כאלה. טענת המדינה כי פסק הבוררות הוא הוצאה מהקופה הציבורית לא נשקלה, שכן המחוקק כבר נתן על כך את הדעת בניסוח חוק התובענות הייצוגיות. אף שהתיק לא היה מורכב מבחינה משפטית או עובדתית, המבקשים השקיעו מאמץ וסיכון ניכרים בניהול משא ומתן עם המדינה ובהבטחת התוצאה הטובה ביותר עבור חברי הקבוצה.