עת"מ 29765-10-10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המערערת על ההחלטה לסלול כביש גישה זמני המוביל להטמנה. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה וכי היא תגרום נזק לקניינו, אך בית המשפט לא מצא פגמים פרוצדורליים המצדיקים התערבות בשיקול דעתן של ועדות התכנון. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מחליף את שיקול הדעת של גופי התכנון בשיקול דעת משלו ויתערב רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני. עוד צוין, כי טענות העותר נגד ההחלטה הופנו ברובן להחלטת ועדת הערר ממאי 2010, עליה לא ערער העותר במועד. בית המשפט דחה את טענת העותרת כי נדרשת תכנית מפורטת לדרך, וקבע כי די בתכניות המתאר המפורטות הקיימות. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לחששות הסביבתיים של העותר, וציין כי הוועדה הציבה תנאים לטפל בהם. השופט הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה סבירה, במיוחד בהתחשב בזמניות הכביש, וכי הסכמתו של העותר לתוכנית ההטמנה ולפרויקטי הפיתוח שלו עצמו פירושה שהוא אינו יכול כעת להתנגד לכביש. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם את הוצאות כל אחד מהמשיבים.