ת"א 44038-12-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הבנק בסכסוך שלו עם חברה נתבעת ובעליה, בנוגע לפירעון שיקים בשווי של למעלה מ-4 מיליון ₪. הנתבעים טענו כי לא הייתה תמורה משום שהצ'קים ניתנו עבור משלוחים עתידיים של סחורה שלא התקיימה. עוד טענו כי היה הסכם בינם לבין מקבל הצ'קים, לפיו הצ'קים לא ישמשו כבטוחה, הבנק ידע על הסכם זה, והצ'קים ניתנו בתנאי זה. בית המשפט מצא כי ההסכם הנטען לא הוכח, וממילא הבנק לא ידע עליו ופעל בתום לב. השיקים הועברו כדין לבנק ושימשו כבטוחה לחובות המוטב לבנק. לבנק, אם כן, הייתה זכות פירעון למרות שהנתבעים לא קיבלו את הסחורה שלגביה הוצאו הצ'קים. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים כי הבנק לא נחשב ל"מחזיק" בשיקים וכי לא נתן כל ערך עבור השיקים. הנתבעים חויבו לפרוע לבנק את מלוא סכום השיקים, למעט שיק אחד בשווי 5,000 ש"ח, ולשלם לבנק שכר טרחה בסך 100,000 ₪.