עפמ"ק 30382-08-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על הכרעת הדין ועל העונש שהוטל על המערער. המערער טען כי תקופת ההתיישנות חלפה, אך בית המשפט מצא כי האשמה הוגשה בתוך תקופות החוק הקבועות. עיקרו של הערעור נגע לשאלה האם המקום בו החנה המערער את רכבו הוא מדרכה אם לאו, ולפיכך האם עבר עבירה לפי חוק העזר הרלוונטי. בית המשפט קבע כי מבחינה משפטית אכן מדובר בשטח מדרכה, או לחילופין כי החניה באותו אזור אסורה בכל מקרה. בית המשפט דחה גם את ערעורו של המערער על גזר הדין, וציין כי עבירות חניה הן עבירות אחריות קפידה וכי התנהלותו של המערער סיכנה את בטיחותם של הולכי הרגל. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התקפותיו האישיות של המערער על שופט הערכאה הנמוכה יותר היו בלתי ראויות ובלתי מוצדקות, דבר המלמד על אופיו הירוד של המערער. לפיכך, הערעור נדחה על כל חלקיו, ופסק הדין היה אמור להימסר לצדדים על ידי המזכירות.