בצה"מ 67780-03-18

תקציר

החלטת בית המשפט מבוססת על חוקי התכנון והבנייה הישראליים. פסק הדין דן בחוקיותו של צו הריסה מנהלי למבנה שנבנה ללא היתר על קרקע חקלאית. נמצא כי הצו הוצא כדין ובהתאם לתנאים הקבועים בחוק. המבקש טען כי הצו מהווה אכיפה בררנית, אך בית המשפט לא שוכנע, שכן המבקש לא הביא ראיות מספיקות. בית המשפט אמנם הכיר בקיומו של אופק תכנוני – תמ"א 1077, שעשויה להכשיר את המבנה – אך לא האריך את העיכוב בביצוע הצו מעבר לשישה חודשים המותרים בחוק. זאת משום שהתכנית טרם הופקדה, והשלב הנוכחי שלה אינו מצדיק עיכוב ארוך יותר. עם זאת, לאור השלב המתקדם של הליך התכנון והסבירות הגבוהה להכשרת המבנה, החליט בית המשפט לעכב את ביצוע הצו בחצי שנה. החלטה זו התקבלה תוך התחשבות באיזון בין האינטרס הציבורי בתכנון חופשי לבין האינטרס הפרטי של המבקש, ולהבטיח כי המבנה לא ייהרס אם ניתן יהיה להכשירו. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע, המותנה בערבות כספית בסך 30 אלף ש"ח להבטחת קיום צו ההריסה.