ת"א 23407-10-22

תקציר

השופט קבע כי יש לקבל את תביעת התובע נגד חברת הביטוח הנתבעת. התובע הגיש תביעה לאחר שרכבו נגנב, אך חברת הביטוח סירבה לפצות אותו בטענה שהוא או עובדיו היו מעורבים בגניבה ומסרו פרטים כוזבים, בניגוד לתנאי פוליסת הביטוח. השופט ציין כי נטל ההוכחה מוטל על חברת הביטוח להוכיח זאת. השופט מצא כי חברת הביטוח לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה, אלא הסתמכה על ראיות נסיבתיות שאינן סבירות וסותרות עדויות אחרות. הרכב נגנב באמצעות מפתח וקוד, אליהם הייתה לתובע ולעובדיו גישה, אך חברת הביטוח לא הוכיחה כי הם אלה שסיפקו אותם לגנב. כמו כן, לא נמצאה כל ראיה לקשר בין התובע או עובדיו לבין הגנב או צד שלישי כלשהו המעורב בגניבה. השופט הדגיש כי חברות הביטוח אינן יכולות לשלול פיצוי על סמך חשדות תיאורטיים או נסיבות כלליות, ועליהן לספק ראיות ממשיות לתמיכה בטענותיהן. השופט הורה לחברת הביטוח לשלם לתובע את תגמולי הביטוח בסך 285,000 ₪ בניכוי השתתפות עצמית, בצירוף ריבית ממועד הגניבה ועד למועד התשלום. כמו כן פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הוצאות ושעות בטלה, וכן 50,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לטובת התובעת ביום 6.1.2025.