ע"פ 2693/07

תקציר

עובד בנק מרכנתיל דיסקונט, שעבד כפקיד בכיר בסניף באקה אל גרבייה, הורשע בגניבה ממעסיקו ומלקוחותיו במשך שנתיים. העובד הורשע על סמך ראיות נסיבתיות חזקות, לרבות העובדה שהעברות הכספים נכנסו לחשבונות של בני משפחתו של העובד, וכן עדויות עדים ואמירותיו הסותרות של העובד עצמו. העובד ערער על פסק הדין, בטענה כי העובדות כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא לא הוכחו, וביקש לשקול ראיות נוספות. ערכאת הערעור דחתה את הבקשה לראיות נוספות, שכן למערער הייתה הזדמנות להציגה בבית משפט קמא והראיות לא היו מסייעות לעניינו של המערער בכל מקרה. ערכאת הערעור דחתה אף היא את הערעור על הכרעת הדין, וקבעה כי קביעותיו של בית משפט קמא התבססו על חומר הראיות והתרשמו ממהימנות עדויות עדי התביעה. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי העובד ביצע את העבירות וכי טענותיו הסותרות אינן אמינות. כמו כן, בית הדין לערעורים מצא כי מעשיו של העובד היו מתוחכמים ופוגעניים, המצדיקים את העונש המחמיר שהוטל, ועל כן דחה גם את הערעור על גזר הדין.