ע"א 237/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור שהגישה ניצולת שואה על החלטה הדוחה את בקשתה להאריך את המועד האחרון להגשת תביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. המערערת סבלה ממחלת עצבים ולא יכלה להגיש את תביעתה במועד. בית המשפט העליון פסק לטובתה, תוך שהוא מציין שתי נקודות מרכזיות: ראשית, מצב נפשי קשה מהווה סיבה מיוחדת להארכת המועד לפי חוק הנכות. שנית, "הטעות הגרמנית", שגרמה לניצולים רבים להאמין שאין להגיש תביעה בטרם התקבלה החלטה בגרמניה בדבר כליאתם, היא גם סיבה מוצדקת להארכת המועד. בית המשפט מתח ביקורת על פרשנותו המחמירה של המשיב לחוק והדגיש את הצורך בגישה חומלת יותר כלפי אנשים עם מוגבלות. צוין כי יש לראות במצבה הנפשי של המערערת, בשילוב אחריותה לילד נכה, סיבה מיוחדת למתן הארכה. פסק הדין הדגיש את הצורך בהקלה במקרים אלה וקבע כי יש לקבל את הערעור, תוך הארכת המועד האחרון להגשת התביעה ופסיקת פיצויים למערערת עבור השנים 1954-1969, וכן הוצאות משפט.