ת"צ 25226-06-25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין חלקי בת"צ 25226-06-25 לוי נ' סנו-מפעלי ברונוס בע"מ ואח' **מבוא:** פסק הדין החלקי הנדון עוסק בשתי בקשות לסילוק על הסף של בקשה לאישורה של תובענה ייצוגית. התובענה הייצוגית הוגשה על ידי המשיב (אבי לוי) כנגד שלוש חברות: סנו-מפעלי ברונוס בע"מ, אסם השקעות בע"מ וסוגת תעשיות בע"מ. הטענות המרכזיות בבקשת האישור נסובות על הפרת סעיפים מחוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם, התשע"ד-2014 (להלן: "חוק המזון"), הנוגעים להתערבות בשטחי תצוגה אצל קמעונאים, המלצות מחיר והעברת תשלומים לקמעונאים. **הבקשות לסילוק על הסף וטענות המבקשות:** המבקשות (אסם וסוגת) טוענות, בין היתר, כי: 1. **אגרה בלתי מספקת:** שולמה אגרה אחת בלבד עבור תביעה נגד שלוש נתבעות, למרות שמדובר לכאורה בשלוש תביעות נפרדות בעלות מסכת עובדתית שונה. 2. **בקשה טורדנית וקנטרנית.** 3. **אי-התאמה של עילות מחוק המזון להגשת תובענה ייצוגית:** חוק המזון ועילות התביעה הנטענות בגינו אינם נכללים בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות"), וגם בחוק המזון עצמו אין סעיף המתיר הגשת תובענה ייצוגית. 4. **היעדר עילת תביעה אישית:** המבקש לא פרש תשתית ראייתית להוכחת עילת תביעה אישית כנגד המבקשות. 5. **היעדר תשתית ראייתית לנזק:** בקשת האישור אינה מציגה תשתית ראייתית לנזקים הנטענים, לרבות העדר אסמכתאות לרכישת מוצרים והעדר פירוט לגבי הנזק מכל משיבה בנפרד. **טענות המשיב (המבקש לאישור):** המשיב טוען, בין היתר, כי: 1. **סילוק על הסף רק במקרים חריגים.** 2. **יעילות דיונית:** יש לדון בכל השאלות במאוחד בשל שאלות עיקריות זהות ותשתית עובדתית דומה. 3. **התאמה לתוספת השנייה:** התביעה הוגשה בהתאם לסעיף 1 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות ("תביעה נגד עוסק... בקשר לעניין שבינו לבין לקוח..."). 4. **הגדרת "עוסק" ו"לקוח":** הגדרת "עוסק" בחוק הגנת הצרכן כוללת גם "יצרן", והמונח "לקוח" יש לפרשו באופן רחב, כולל צרכני קצה. 5. **העדר הגבלה לעילות ספציפיות:** חוק התובענות הייצוגיות אינו מגביל את עילות התביעה רק לאלו המנויות בחוק הגנת הצרכן, אלא מאפשר להסתמך על כל עילה, לרבות "הפרת חובה חקוקה", כל עוד נושא התביעה צרכני. 6. **עילת תביעה אישית:** הטענה בדבר היעדר עילת תביעה אישית תידון במסגרת בקשת האישור, ובמידת הצורך ניתן להחליף תובע. 7. **תשתית ראייתית לנזק:** הטענה בדבר היעדר תשתית ראייתית לנזק הינה טענה עובדתית שיש לבררה במסגרת בקשת האישור, והתביעה נתמכת בחוות דעת מומחה. **פסק הדין החלקי והניתוח המשפטי:** השופטת הלית סילש פסקה כי דין בקשות הסילוק להתקבל, תוך שמורה על סילוקה על הסף של בקשת האישור, ככל שהיא מתייחסת למבקשות 2 (אסם) ו-3 (סוגת). **החלטות עיקריות וניתוחן:** 1. **סילוק על הסף של בקשת אישור כהליך חריג:** בית המשפט מאשר כי סילוק על הסף של בקשת אישור הוא סעד חריג, אך מוכן לשקול אותו במקרים של בירור עובדתי או משפטי פשוט יחסית, כאשר הטענות שמועלות שומטות את הקרקע תחת הבקשה. בענייננו, בית המשפט מצא כי קיימת שאלה משפטית פשוטה יחסית בדבר עצם התאמתה של עילת התביעה להידון במסגרת הליך תובענה ייצוגית, והכרעה בשאלה זו עשויה לייתר את הדיון בבקשת האישור. 2. **התאמת עילת התביעה להליך ייצוגי – המישור המשפטי (סעיפים 22-38):** * **"רשימה סגורה" של עילות:** בית המשפט קובע כי סעיף 3(א) לחוק התובענות הייצוגיות יוצר "רשימה סגורה" של עילות לניהול תובענה ייצוגית, המוגבלות לאלו המנויות בתוספת השנייה או בהוראת חוק מפורשת. * **הפרת חוק המזון מחוץ לרשימה:** הפרת הוראות חוק המזון, עליהן מתבססת בקשת האישור, אינה נכללת בתוספת השנייה, וגם חוק המזון עצמו אינו מקנה עילת תביעה ייצוגית. * **ניסיון להכלה תחת סעיף 1 לתוספת השנייה:** המשיב טוען כי ניתן להכליל את עילת התביעה תחת סעיף 1 לתוספת השנייה ("תביעה נגד עוסק... בקשר לעניין שבינו לבין לקוח..."). בית המשפט דוחה טענה זו. * **ניתוח מהות חוק המזון:** בית המשפט קובע כי חוק המזון הינו חוק רגולטורי במהותו, המתמקד בהסדרת היחסים בין העוסקים בענפי המזון והפארם לבין המדינה, וכן בין ספקים גדולים לקמעונאים גדולים. הוא אינו חוק צרכני קלאסי, ואינו מקנה לצרכן הקצה עילת תביעה ישירה כנגד היצרן או הספק בנושאים הנדונים. * **היחסים הנדונים בחוק המזון:** הסעיפים עליהם מתבססת הבקשה (התערבות בשטחי תצוגה, המלצות מחיר, העברת תשלומים) נוגעים ליחסים שבין היצרן (העוסק) לבין הקמעונאים (רשתות השיווק), ולאו דווקא ליחסים שבין היצרן לצרכן הקצה. * **פרשנות סעיף 1 לתוספת השנייה – "עניין שבינו לבין לקוח":** בית המשפט מדגיש כי לצורך תחולת סעיף 1, לא די בקיומם של "עוסק" ו"לקוח" או בעניין צרכני, אלא נדרש שהתביעה תהיה קשורה לעניין הספציפי שבין הלקוח לעוסק הספציפי. בענייננו, בית המשפט קובע כי התנאי אינו מתקיים. * **הסדרים רגולטוריים בחוק המזון:** בית המשפט מציין, למעלה מן הצורך, כי חוק המזון מקנה כלים לפיקוח ובקרה באמצעות גופים ייעודיים (רשות התחרות, הרשות להגנת הצרכן), הכוללים סנקציות ועיצומים כספיים. הדבר מעלה ספק אם הגשת תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. * **"ניזוק עקיף" והרחבת חזית:** בית המשפט דוחה את טענת המשיב בדבר זכותו להגיש תביעה כ"ניזוק עקיף", שכן טענה זו הועלתה לראשונה בתשובה לבקשה, ומהווה הרחבת חזית. גם אם היה מקום לשקול זאת, הדבר אינו פוטר מהוכחת כל התנאים לאישור תובענה ייצוגית. 3. **טענות נוספות (סעיפים 5, 6, 8, 9 לבקשות המבקשות ו-10, 11, 13, 14 לתשובות המשיב):** * **אגרה:** בית המשפט קובע, למעלה מן הצורך, כי טענת חוסר באגרה אינה מבוססת, שכן התשלום נגזר ממספר ההליכים ולא ממספר הנתבעים, במיוחד כאשר המבקשות לא עתרו לפיצול הדיון. * **היעדר עילת תביעה אישית והיעדר תשתית ראייתית לנזק:** בית המשפט מציין, למעלה מן הצורך, כי טענות אלו נוגעות לבירור מהותי של בקשת האישור, ולא נופלות בגדר עילות לסילוק על הסף. * **הבחנה בין טענות מקדמיות לטענות לגופו של עניין:** בית המשפט מבהיר כי היעדר תשתית ראייתית אינו מלמד בהכרח על היות התובענה טורדנית וקנטרנית. **היבטים של חידוש משפטי ופסיקתי:** * **הבחנה מהותית בין חוקי רגולציה לדין הצרכני לצורך תובענות ייצוגיות:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין חוקים הנועדו להסדיר יחסים בין גופים כלכליים גדולים (כמו חוק המזון) לבין חוקים צרכניים קלאסיים. ההלכה הפסוקה מונעת כניסה לתחום התובענות הייצוגיות מכוח הפרת חוקים רגולטוריים, אלא אם קיימת הוראה מפורשת בחוק המאפשרת זאת. * **פרשנות מצמצמת של "עניין שבינו לבין לקוח" בסעיף 1 לתוספת השנייה:** בית המשפט מבהיר כי הדרישה לקשר בין ענייני התביעה ליחסים שבין העוסק ללקוח הספציפיים היא מהותית. עצם קיומו של "עוסק" ו"לקוח" או עניין צרכני אינו מספיק. * **חשיבות מבנה התביעה בבקשת אישור:** פסק הדין מדגיש כי תביעות ייצוגיות המבוססות על עילות מחוקים שאינם מנויים בתוספת השנייה, או שאינם מקנים עילת תביעה ייצוגית, יידחו על הסף. * **התייחסות ל"ניזוק עקיף" בהקשר של הרחבת חזית:** בית המשפט מבהיר כי העלאת טענות חדשות בתשובות, כגון טענת "ניזוק עקיף", עלולה להיחשב כהרחבת חזית ולעיתים אף להוביל לדחייתן. **סיכום:** בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בהתבסס על ניתוח משפטי מעמיק, קבע כי עילות התביעה בבקשת האישור, הנובעות מהפרת הוראות חוק המזון, אינן מתאימות לניהול תובענה ייצוגית. זאת, מכיוון שחוק המזון אינו מופיע ברשימת העילות המנויות בתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, ואינו מקנה עילת תביעה ייצוגית, וכן מכיוון שהסעיפים הנדונים בחוק המזון עוסקים ביחסים שבין ספקים לקמעונאים ולא ביחסים שבין יצרנים לצרכני קצה. הפסיקה מדגישה את תפקידה של התוספת השנייה כרשימה סגורה, ואת הצורך בהתאמה מהותית של עילת התביעה להגדרות ולמטרות חוק התובענות הייצוגיות.