בד"א 109/14

תקציר

פסק הדין מזכה את עורך הדין של המשיב מהעבירה של העלאת טענות עובדתיות ומשפטיות ביודעו שאינן נכונות, שכן בית המשפט לא נימק את החלטתו ולא נפתחו הליכים בעניין זה. עם זאת, עורך הדין מורשע בכך שלא החליט על הפסקת הטיפול בלקוח מבלי למנוע נזק, בהתבסס על ממצאים עובדתיים בפסק הדין. בית המשפט מוצא את המשיב אשם בעבירה וקובע כי עצם העלאת טענה שגויה אינה מספיקה כדי לקיים את יסודות העבירה. למרות שבית משפט קמא לא נימק את הסיבות לזיכוי, ההחלטה עומדת בשל חוסר ראיות. הכרעת הדין דנה גם בערעור על גזר הדין בעניין עבירת הפסקת הטיפול, ומסקנה כי חומרת העבירה, לצד עבירות העבר של המשיב והיעדר חרטה, מצדיקות הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין. החלטה זו מתחשבת בעברו המשמעתי של המשיב ובצורך לשמור על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. בית המשפט מציין את חוסר האחידות בענישה על שליחת ידיים ומציע נורמה של ענישה הנעה בין השעיה של חמש שנים להרחקה לצמיתות. ריבוי הרשעות קודמות, היעדר חרטה וחוסר מאמץ לתקן את תוצאות העבירה הם כולם גורמים מחמירים. בסופו של דבר, המשיב מורשע בעבירה ונידון להרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין.