ת"א 20236-03-21

תקציר

התובע, שנפגע מרכב צד ג', תבע את הנתבע לפיצויים. טענת התובע כי אירעה התאונה התקבלה על ידי בית המשפט כאמינה וקוהרנטית, למרות הכחשת הנתבע. השופטת ציינה כי עדותה של התובעת מהווה ראיה מספקת, למרות שלא הציגה ראיות נוספות, בשל שיקול הדעת המקנה לבתי המשפט לפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות. עוד מצאה השופטת כי גרסתה של התובעת נתמכת בעדותה של נהגת הצד השלישי, גב' ירדן. בית המשפט קבע כי אכן התרחשה תאונה, למרות שלא נקבע היקף הנזק לכלי הרכב. השופטת הפנתה לחוות דעת מומחים בנושא נכותה הצמיתה של התובעת, שקבעו כי היא בעלת נכות רפואית בשיעור של 9%, והורתה כי הנכות התפקודית תהיה זהה. בשל הקושי להעריך את אובדן כושר ההשתכרות, בחרה השופטת בהערכה גלובלית של 90 אלף שקל בגין הפסדי עבר ועתיד. השופטת פסקה לתובע סכומים גלובליים של 5,000 ₪ כל אחד עבור עזרה לזולת והוצאות רפואיות ונסיעות, ו-15,000 ₪ עבור כאב וסבל. השופטת דחתה את תביעת התובע לריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, וקבעה כי הנתבע לא פעל בחוסר תום לב, ותביעות החבות היו מוצדקות. בסיכומו של דבר, פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבע לשלם את הסכומים הנ"ל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.2%.