ת"א 50562-12-17

תקציר

התובעת, רשות מקומית, תבעה את הנתבעת להשבת ארנונה, אגרות מים ודמי שמירה בסך 139,350.20 ₪. הנתבעת לא הכחישה את החוב, אך טענה כי התביעה חסומה על פי חוק, וכן העלתה טענות נוספות, לרבות היעדר ראיות מספיקות, הודאה בחוב, מצג שווא, וכי ההליכים שהתנהלו נגד הממונה עליה במקום עבודתה היוו התנכלות ואינם רלוונטיים. בית המשפט קיבל את מרבית טענות התובע. נמצא כי הליכים מנהליים אינם עוצרים את תקופת ההתיישנות בהליכים אזרחיים, ולכן חובות לפני 26.12.10 הם חסויים על פי חוק. בעוד הודאת הנתבעת בחוב מאפסת את תקופת ההתיישנות, חוסר הבהירות באשר למטרת השיקים שהוציאה, והרישומים המוסדיים הבלתי תואמים, מונעים את מלוא החבות הנתבעת על ידי התובעת. בית המשפט קבע כי חוב הנתבע לתובע מסתכם בסך 80,580.2 ₪, הכולל שיק משנת 2016 המהווה הודאה בחוב, ואת החוב לשנת 2017, שאינו חסוי על פי חוק. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 80,580.2 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 25.12.17 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבע חויב גם בהוצאות משפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 11,706 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן יצטברו הפרשי ריבית והצמדה. לנאשם ניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי לוד מרכז.