עת"מ 2180/09

תקציר

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה על יסוד השיהוי הקיצוני בהגשתה. העתירה, שהוגשה בשנת 2009, מערערת על הכרזה משנת 1968 שייעדה את אדמת העותר כקרקע חקלאית. המשיבים טוענים כי לעותר היו הזדמנויות רבות לערער על הכרזה זו ועל אלה שבאו בעקבותיה – האחרונה שבהן הייתה בשנת 2003 – אך לא עשה כן במועד. העותרים מנסים להצדיק את השיהוי בטענה כי הם פעלו בכלים תכנוניים שונים בשיתוף הוועדה המקומית לשינוי ייעוד הקרקע. עם זאת, השופט לא השתכנע ומציין כי מאמצים אלה החלו רק בשנים האחרונות. גם טענת העותרים כי עמדתם הייתה "ידועה" לוועדה המחוזית ולכן אין צורך בהתנגדות נדחית, שכן השופט מדגיש כי יש להגיש התנגדויות באופן פורמלי ומהיר. עוד מציינת השופטת כי טענות העותרת לפגיעה מופרזת בייעוד אינן מידתיות, שכן מעמדה התכנוני של הקרקע נותר ללא שינוי מאז רכישתה. השופט מגיע למסקנה כי העתירה, המבקשת לבטל את ההכרזה משנת 1968 ולערער על ההכרזות המאוחרות יותר, סובלת משיהוי קיצוני ודינה להידחות בנימוקים אלה. כתוצאה מכך, השופט אינו מתעמק לגופו של המקרה. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם הוצאות בסך 30,000 ₪ למשיב מס' 1.