ע"א 381/75

תקציר

בפסק דין זה פוסק בית המשפט בדבר אכיפתו של חוזה הנוגע להקמת מיזם עסקי משותף. על החוזה הנדון הסכימו המערערת ברקוביץ והמשיב מרדכי גבריאלי, שהתכוונו להקים חברה בע"מ. עם זאת, בעקבות שינוי דעתו של גבריאלי, החוזה לא יצא אל הפועל, מה שהוביל להתדיינות משפטית. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את התביעה, וקבע כי הסכם השותפות אינו ניתן לאכיפה, מה שגרר ערעור של ברקוביץ. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והסכים כי החוזה אינו ניתן לאכיפה. הוא נחשב להסכם שותפות, כאשר לכל צד שליטה שווה, ולכן היחסים נשלטו על ידי דיני השותפות. יתר על כן, גם החובה להעביר מקרקעין – תופעת לוואי של ההסכם העיקרי – הייתה בלתי ניתנת לאכיפה, שכן היא הייתה מותנית בכך ששני הצדדים יעבדו יחד בעסק המשותף. בית המשפט העליון הדגיש כי ההסכם מחייב פיקוח מתמיד של בית המשפט בשל אופייה האישי של העבודה שבוצעה וחוסר היתכנות לאכיפה בהוראת בית המשפט. בנוסף, החברה עצמה נועדה להיכשל, וסיפקה נימוק נוסף לדחיית אכיפת החוזה. פסק הדין התייחס גם למבוי הסתום בפעילות החברה ולהיעדר מנגנון לפתרון חוסר שיתוף הפעולה בין בעלי המניות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי אושר, עם אפשרות לברקוביץ' לתקן את תביעתם לתבוע פיצויים במקום אכיפה.