בד"א 10/21

תקציר

ערעורו של המערער על הרשעתו וגזר דינו באשמת התנהגות בלתי אתית נדחה במלואו. המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שמצבו הנפשי פגע ביכולתו לנהל את הגנתו, ומתמלילי הדיונים עולה כי אכן הקים הגנה אקטיבית. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענות המערער ביחס להתבטאויותיו במהלך הדיונים, שהיו חריגות וקיצוניות, והיוו פגיעה אתית מובהקת. גם טענותיו של המערער בדבר שיהוי, התעמרות והטרדה מצד המשיב לא זכו לתמיכה, והתנהלותו של בית משפט קמא לא נחשבה מקוממת. לבסוף, מצא בית המשפט כי העונש שהוטל על ידי בית משפט קמא עוגן כראוי במתחם הענישה החל, ואינו מצדיק התערבות. ככלל, הערעור היה חסר תוכן, וההרשעה וגזר הדין נמצאו מתאימים.