בג"צ 4365/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה של אב שאשתו ברחה עם ילדם לספרד במסגרת הליכי גירושין. האב ביקש שהרשויות הישראליות יבטיחו את חזרתה של בתו לישראל ויכבדו את זכויות הביקור שלו. היחסים בין בני הזוג התדרדרו, והבעל הגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, ואילו האישה הגישה תביעת מזונות בבית המשפט המחוזי. האישה ברחה עם בתם לספרד, והבעל פתח בהליכים לפי אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית להחזרת הילד לישראל. בתי המשפט בספרד דחו את הבקשה, בהתבסס על חוות דעת שגויה שהגיש דודה של העותרת, ששימש קונסול כבוד של ישראל בברצלונה, באשר להשלכות של הכרזה על האם כ"מורדת" במערכת המשפט היהודית. בחוות הדעת, שניתנה על נייר רשמי של הקונסוליה, נטען כי הכרזה כזו תנתק את קשריה של האם עם ילדה, דבר שאינו נכון. הרשויות הישראליות ספגו ביקורת על כך שלא עשו די כדי לתקן את הנזק שגרמה חוות דעת זו, שהייתה גורם מכריע בהחלטות בתי המשפט בספרד. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אינו יכול להורות לרשויות המדינה לשנות את פסקי הדין הספרדיים, וכי הליך הביאס קורפוס אינו ראוי בהתחשב בנסיבות. בית המשפט הדגיש את עוצמת הקשר בין הורים לילדים, והביע תקווה כי הרשויות בספרד יסייעו לאב לממש את זכויות הביקור שלו. עם זאת, העתירה נדחתה, שכן רשויות המדינה עשו כמיטב יכולתן לסייע לעותר, והמפתח למצוקתו היה בידי מערכת המשפט הספרדית.