ב"ל 2408/04

תקציר

התובעת, אישה נשואה שניהלה חנות בגדים, פנתה לנתבעת לקבלת קצבת נכות לאחר שסגרה את חנותה עקב בעיות בריאותיות ומספר ניתוחים. עם זאת, תביעתה נדחתה מאחר שאחוזי הנכות הרפואית שלה היו מתחת לסף הנדרש. לאחר מכן הפכה התובעת להורה אומנה וטיפלה בשני ילדים, תפקיד שנחשב בהתנדבות וללא שכר על ידי הנתבעת. התובעת טענה כי אין להגדירה כעקרת בית וכי החלטת הנתבע הייתה שגויה. בית הדין הסכים עם התובעת וקבע כי עבודתה כהורה אומנה אינה בהתנדבות וכי יש לסווג אותה כעובדת עצמאית. לפיכך, יש לבחון מחדש את תביעתה של התובעת לקצבת נכות על בסיס מעמדה כמפרנסת ולא כעקרת בית. בנוסף, דן בית המשפט בפרשנותו של פסק דין קודם והגיע למסקנה כי יש לבחון את מעמדו של התובע על סמך המצב בעת הגשת התביעה. לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית האפליה, והכיר בכך שהחוק הנוכחי מפלה בין מבוטחים למבוטחות, אך אין הצדקה לבטלו. הנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, ולשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על פסק הדין.