ת"א 3126-09-09

תקציר

בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי יבוא הטובין היה כדין, כנדרש בסעיף 229 לפקודת המכס. במקום זאת, נקבע כי היבוא נעשה שלא כדין. התובעת מסרה מידע כוזב על יעדם וערכם של הטובין, ולא הצהירה על חלק מהפריטים. היעד הוגדר כחיפה בעוד היעד האמיתי היה הרשות הפלסטינית, והשווי נרשם כ-20,000 דולר במקום 66,000 דולר בפועל. בנוסף, נדחתה טענת התובעת כי לא היה איסור לייבא את הטובין לישראל. על פי החוקים והצווים הרלוונטיים, חל איסור על יבוא הטובין ללא רישיון, והתובעת לא השיגה את האישורים הנדרשים. משהגיע בית המשפט למסקנה כי התקיימו תנאי החילוט לפי סעיפים 204(2) ו-(9) לפקודת המכס, נקבע כי תפיסת הטובין על ידי הנאשם הייתה כדין. כמו כן, נדחו טענות התובע בדבר סבירות ומידתיות, שכן החילוט נחשב לפעולה עונשית-מנהלית בעלת תכלית מרתיעה. תביעת התובעים להחזרת הטובין נדחתה, והם חויבו לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוך 30 יום.