ע"מ 54/17

תקציר

המערער, תושב קבע בישראל, הואשם בהשתמטות משירות צבאי חובה. התיק התמקד בחוקיות גיוסו ובעילות מעצרו. השופט קבע כי הליכי הגיוס היו חוקיים, ודחה את טענות ההגנה כי נפלו פגמים בהליך. נפסק כי המעבר של התביעה ממסלול גיוס אישי למסלול כללי היה תקף, שכן המערער לא קיבל הודעה מתאימה בראשון. יתר על כן, השופט מצא כי על המערער הוטלו צווים כלליים רבים, שלא ציית להם, וכי צווים אלה חלים בו זמנית. אשר לטענת ההשתק, הסכימה השופטת עם התביעה כי המשפט הקודם ייחס למערער את עבירת ההשתמטות על סמך הודאתו, והטענה הנוכחית בדבר חוקיות גיוסו היא סוגיה נפרדת. השופטת בחנה גם את קביעת הפרופיל הרפואי של המערער ומצאה פגם בכך שלא קבעה את כשירותו במסגרת הזמן הקבועה בחוק. עם זאת, השופט קבע כי פגם זה אינו מצדיק את שחרורו של המערער, בהתחשב בנסיבות הפרטניות של המקרה, לרבות התנהגותו המתחמקת של המערער, חוסר יוזמתו בהשלמת הבדיקות והפגיעה הפוטנציאלית באינטרס הציבורי. השופט דחה את הטענה כי המערער לא היה מודע לחובתו לשרת, ומצא את הודאתו הראשונית אמינה יותר מאשר הודאתו לאחר מכן. לבסוף, אישר השופט את עילת מעצרו של המערער, בנימוק של סכנת עבריינות צבאית והסיכון להימלט מן הדין. השופט הכיר במגוריו ארוכי הטווח של המערער, בקשריו המשפחתיים ובקשרים הסוציו-אקונומיים שלו בישראל, אך גורמים אלה גברו על חומרת העבירה ועל עונש המאסר המותנה התלוי ועומד. ההחלטה על הארכת מעצרו של המערער התקבלה על יסוד מכלול הנסיבות, וערעור ההגנה נדחה.