ת"א 43713-10-14

תקציר

בית המשפט החליט כי אין לדחות את תביעת התובעים, שכן היא חושפת קיומה של עילה, ויש לתת לתובעים הזדמנות להוכיח את טענותיהם בבית המשפט. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי יש לדחות תביעה רק אם ברור שלתובע אין סיכוי לקבל את הסעד המבוקש – ובמקרה זה יש סיכוי, גם אם הוא קלוש. טענת התובעים כי המבקשת הייתה הבעלים של המכון בתקופה הרלוונטית ולפיכך היא אחראית למחדליו הנטענים, כפי שעולה מהסכם מכר שהגישו המשיבים. מההסכם עולה כי המבקשת אכן הייתה הבעלים של המכון בתקופה הנדונה, בניגוד להכחשתה. בית המשפט מדגיש כי דחיית תביעה צריכה להיות מוצא אחרון, ופתרון ענייני תמיד עדיף. בנוסף, בית המשפט מבהיר כי לתובעים עומדת הזכות לבחור את הנתבעים אותם הם מעוניינים לתבוע, ואם המבקשת סבורה שיש לערב צד נוסף, היא יכולה לנקוט בצעדים המתאימים. לבסוף, חויב המבקש בתשלום 5,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין, ולחלק מהנתבעים ניתנת ארכה להגשת כתב ההגנה.