ת"א 8605-12-20

תקציר

התובע, בעל בית, תבע את הנתבעים על סך 240,000 ₪, שהיוו 10% משווי הבית, לאחר שהפרו חוזה לרכישתו. הנתבעים תבעו מנגד את השבת 100,000 השקלים ששילמו וכן פיצויים נטענים בסך מאות אלפי שקלים נוספים. הסוגיות העיקריות בתיק זה היו האם הנתבעים הפרו את החוזה באופן יסודי והאם התובעת זכאית למלוא סכום הפיצוי כפי שנקבע בהסכם. בית המשפט פסק לטובת התובע. נקבע כי הנתבעים הפרו את החוזה בכך שלא עמדו בתשלומים המוסכמים וכי היו מודעים לכך. טענות הנתבעים כי נמנע מהם לקבל מימון בנקאי בשל היעדר הסכם חתום וקיומם של חריגות בנייה בבית לא התקבלו. בית המשפט ציין כי הנתבעים לא פעלו בתום לב, שכן היו מודעים לנושאים אך בחרו להישאר בחוזה ואף האשימו את התובע במרמה. זאת ועוד, טענות הנתבעים בדבר אי סדרים בבנייה נמצאו כניסיון לנהל משא ומתן בחוסר תום לב, שכן הליקויים היו מינוריים והנתבעים ידעו עליהם טרם חתימת החוזה אך בחרו להתעלם מהם. בית המשפט דחה גם את בקשת הנתבעים להפחית את סכום הפיצוי שנקבע בחוזה, וקבע כי מדובר בשיעור סביר ונורמלי לעסקאות מכר דירה ובציפייה לגיטימית של הצדדים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סך של 240,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה, וכן שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו.