בג"צ 1919/09

תקציר

העתירה מערערת על פיטוריו של העותר, עובד קבוע בצה"ל, בעילה של שרירותיות, חוסר תום לב ואפליה בשל מגבלותיו הפיזיות. המשיבים מנמקים את הפיטורים בהליכים ארגוניים ובכישלונה של העותרת למצוא משרה מתאימה לאחר שבע שנות שירות קבע מקדים. בית הדין מכיר בשיקול הדעת הרחב של צה"ל בקביעת התאמת העובדים ובהיעדר פגמים פרוצדורליים או מהותיים בפיטורים. בעוד סימני שאלה אופפים את המתאם בין הערכות הביצוע של העותר לבין דירוגי הצבא, בית המשפט אינו מוצא עילה להתערבות, למרות שהתיר לעותר תשלום של 10,000 ש"ח. ההחלטה לשחרר את העותר נראית מוצדקת נוכח דירוגיו הנמוכים והיעדר משרת קבע מוגדרת לאחר תשע שנות שירות. בית המשפט מתייחס גם למורכבות הערכת העובדים הקבועים בצה"ל ולצורך במסגרת ברורה שתבטיח הערכות אובייקטיביות. יש לציין כי טענת המשיבים כי מפקדו הישיר של העותר לוקה בחוסר מקצועיות ובכלים הדרושים להערכות מדויקות מעוררת ביקורת. עם זאת, בית המשפט מגיע למסקנה כי המקרה הספציפי אינו מצדיק התערבות, מה גם שניתנו לעותר מספר הזדמנויות להציג את טענותיו.