עמ"ה 391/01

תקציר

פסק הדין דן בחוסר תקפותה של הפקעת חלקת קרקע בהתבסס על שתי נקודות מרכזיות. ראשית, היא מדגישה כי לוועדה המקומית האחראית יש שיקול דעת אם לבצע את ההפקעה אם לאו, ובמקרה זה הוועדה לא הפעילה שיקול דעת זה כראוי. ההחלטה להפקיע את הקרקע אינה סבירה או מידתית, מה גם שהקרקע מוחכרת כיום למדינה למטרה ציבורית. שנית, השופט מציין כי ככלל יש להימנע מהפקעת קרקעות ישראליות, והיא תקפה רק במקרים חריגים מצומצמים הקבועים בחוק. המדינה צריכה להיות הגוף שמחליט על הפקעות כאלה, ולא הרשויות המקומיות, בהינתן שיש לה ראייה כוללת של צרכי הציבור והעם. אישור תכנית המתאר על ידי הוועדה המחוזית אמנם מניח מודעות לבעלות המדינה על הקרקע, אך אין בכך כדי להצדיק את ההפקעה. לפיכך, השופט פוסק לטובת המבקש, מבטל את ההפקעה ומורה למשיבים לשלם את הוצאותיו של המבקש ואת שכר טרחת עורך דינו.