ת"א 4293/02

תקציר

התיק נסוב סביב נכס במזרח ירושלים המכונה מגרש 100, שהיה רשום על שם חמישה אחים. לאחר שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים הוציא תעודה המצהירה על הנכס כנפקד ורשם את עצמו כבעליו, בוצעו מספר עסקאות של הנכס. התובעים 1 ו-2 טענו כי רכשו את הנכס מהאחים ולאחר מכן מכרו חלקים ממנו לתובעים 3, 4, 5, 6 ו-7. התובעים טענו כי תעודת הנפקדות שגויה, שכן התובעים 1 ו-2 היו תושבי ירושלים ולכן לא היו נפקדים. עוד טענו כי ביררו עם האפוטרופוס טרם רכישתם ונאמר להם כי הנכס אינו נכס נפקדים. הנתבע, האפוטרופוס, טען כי התובעים 1 ו-2 הם נפקדים וכי אין תיעוד של הפניות. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, בקובעו כי התובעים 1 ו-2 לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי היו תושבי ירושלים בתקופה הרלוונטית ולפיכך היו בעלים נפקדים. בית המשפט מצא כי עדויות התובעים בנוגע לבירוריהם לכאורה עם האפוטרופוס חסרות אמינות ואינן נתמכות בראיות. משכך, הוכרז הנכס כנכס נפקדים, וגם בקשת התובעים לסעד חלופי נדחתה. כמו כן, בית המשפט חייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בפניו, כאשר התובעים לא השתתפו באופן פעיל בהליך.