עת"מ 31498-11-21

תקציר

פסק הדין דן בהליכי התכנון של גני תקווה, שמטרתה לפתח את האזור עבור יישוב של כ-32,000 תושבים. התכנית המקיפה קובעת קווים מנחים לאזורי מגורים, ציבור ותעסוקה, וכן לתחבורה ולתשתיות. שני מתחמים, מתחם 1 ומתחם 2, עומדים במוקד העתירה, שכן הם מופרדים לאזורים שונים, כאשר למתחם 1 שיקולים כפולים מאלה של מתחם 2. העותרים טוענים כי הפרדה זו היא מפלה ובלתי סבירה, ומבקשים למזגם ולהגדיל את שטחי המגורים. עם זאת, בית המשפט מצדד במוסדות התכנון ומכיר בהצדקת ההפרדה על בסיס המצב התכנוני הקיים והשיקולים הרלוונטיים. ההחלטה נתמכת גם בבדיקות מקיפות בתחומים שונים. כמו כן, צפיפות יחידות הדיור, שלטענת העותרים נמוכה בהשוואה לאזורים סמוכים, נמצאה סבירה ועומדת על כ-11.4 יחידות לדונם ותואמת את תשתיות המקום ואת צורכי הציבור. בית המשפט מדגיש את הכלל שלא להתערב בהחלטות תכנוניות, להותיר אותן בידי המוסדות הרלוונטיים, ולעשות זאת רק במקרים חריגים של הפרות של המשפט המנהלי. כן ביקשו העותרים להגיש ערר למועצה הארצית, אותו דחה יו"ר הוועדה המחוזית, החלטה שבית המשפט מאשר, שכן טענות העותרים אינן מצדיקות מעורבות בשל היעדר השלכות רחבות או מחלוקת ציבורית קשה. לבסוף, השופט דוחה את העתירות, פוסק נגד העותרים, וקובע את שכר הטרחה לוועדה המחוזית, לרשויות המקומיות ולהוצאות המשפט של העותרים.