ה"ת 38637-06-12

תקציר

בית המשפט הכריע בבקשת המדינה להאריך את תפיסת הנכסים השייכים למשיבים, החשודים בחקירה פלילית מתנהלת. הנכסים נתפסו חצי שנה קודם לכן בחשד להלבנת הון. המשיבים טענו כי צווי התפיסה פקעו וכי הנכסים שנתפסו אינם קשורים לביצוע העבירה. עוד טענו כי למדינה אין סמכות לתפוס רכוש משותף, במיוחד כאשר הוא שייך לבן זוג שלא היה מעורב בהליך הפלילי. לבסוף, טענו המשיבים כי שווי הנכסים שנתפסו עולה על הרווח שהופק מהעבירה. בית המשפט פסק לטובת בקשת המדינה, וקבע כי הצווים לא פקעו, וכי לבית משפט השלום סמכות להקפיא חשבונות בנק ולתפוס רכוש לפי חוק איסור הלבנת הון. עוד קבע בית המשפט כי ניתן להעניק סעד זמני כנגד רכוש בבעלות משותפת של חשוד וצד שלישי, אך רק עד לחלקו המוכח של החשוד ברכוש. באשר לשוויו של "הנכס האסור" קבע בית המשפט כי יש להוכיחו, ואסור שהתפיסה תעלה על שווי זה. בית המשפט העריך את שווי הרכוש האסור שקיבל כל משיב על סמך הצהרותיו והמסמכים הזמינים, וקבע את הסכום שניתן לתפוס. הסכומים חושבו על בסיס התקבולים ברוטו שהתקבלו על ידי המשיבים, ללא ניכוי הוצאות כלשהן. ההחלטה פירטה גם את האפשרויות שעמדה בפני המדינה לשחרר או להמשיך לתפוס נכסים ספציפיים, ובלבד שהסכום הכולל שנתפס לא יעלה על השווי שנקבע לכל משיב. בית המשפט האריך את תקופת ההחזקה בנכס שנתפס ב-180 יום נוספים ממועד התפיסה הראשונית, וההחלטה נכנסה לתוקף בתוך שבעה ימים, ואפשרה למדינה לדון בערעור. חומרים חסויים שהוגשו על ידי המדינה היו אמורים להישמר בכספת בית המשפט ולהחזירם למדינה על פי דרישה.