ע"א 1429/07

תקציר

ועדת ערר בראשות השופט לנדמן דחתה ערעורים של בעל ואישה שטענו כי נכו כתוצאה מרדיפות הנאצים במלחמת העולם השנייה. הוועדה דחתה את התיקים מחוסר ראיות מספיקות, ומצאה כי עדויותיהם של שני המערערים אינן אמינות. טענת הבעל כי הוסתר בתנאים קשים על ידי טוחן נוצרי אינה מהווה שלילת חירות. בינתיים, עדותה של האישה הייתה מבולבלת וחסרת ביסוס. גם הראיות הנוספות שהוצגו בערר השני לא שינו את מסקנת הוועדה בדבר חוסר מהימנות העדויות. המערערים טענו כי יש לראות בעיר סיביו שברומניה תחת כיבוש נאצי, אך הוועדה קבעה כי היא עצמאית ושואבת השראה מהנאצים. עוד קבעה הוועדה כי נסיבותיהם של המערערים אינן עולות כדי שלילת חירות, כנדרש בדין הישראלי לצורך הכרה כנכי רדיפות הנאצים. לפיכך, החלטת הוועדה להבחין בין קיפוח לבין הגבלת חירות הייתה מבוססת מבחינה משפטית. בפסק הדין הודגש כי החשש מפני אלימות שחוו המערערים לא היה סביר מבחינה אובייקטיבית, והתיעוד ההיסטורי לא תמך בטענותיהם לרדיפה שיטתית בסיביו. השלטונות הרומניים, ולא הנאצים, גירשו את היהודים מהעיר. לפיכך, הערעורים נדחו, וההחלטה המקורית עומדת בעינה. פסק דין זה ניתן ביום 22.1.2008.