ת"א 1788/07

תקציר

פסק דין זה עוסק בשש תביעות נפרדות שהגיש מינהל מקרקעי ישראל נגד תושבי מושב בצרה. התביעות מתייחסות לשימוש הבלתי מורשה לכאורה של הנתבעים במקרקעין שהוחכרו להם למטרות חקלאיות בלבד, למטרות שאינן חקלאיות. הקרקע המדוברת הינה בבעלות הקרן הקיימת לישראל ומנוהלת על ידי התובעת. הנתבעים, או הוריהם, רכשו את הזכויות לחכירת הקרקע מחברת רסקו, שמכרה אחוזות חקלאיות לגיוס הון. חלק מהנתבעים חתמו עם התובעת על הסכמי השמה, בהם התחייבו להשתמש בקרקע למטרות חקלאיות בלבד. התובעת טוענת כי הנתבעים משתמשים בקרקע למטרות שאינן חקלאיות ומבקשת להפסיק שימושים אלה ולהרוס מבנים בלתי מורשים. כן עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בדמי שימוש בגין תקופת השימוש החורג בקרקע. הנתבעים טוענים כי עומדת להם זכות החכירה של הקרקע לדורות, כי השימוש שלהם בקרקע מורשה וכי תביעת התובע התיישנה מחמת שיהוי. עוד הם טוענים כי המבנים חוקיים, וכי בכל מקרה התובע לא הוכיח את אי חוקיותם. בית המשפט קבע, כי זכויות הנתבעים בעיזבון נגזרות מהסכמי ההשמה ואינן מקנות להם זכות להשתמש במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות. הנאשמים הוזהרו כי עליהם להפסיק את השימוש הלא חקלאי, אך הם לא שעו לאזהרה זו. בית המשפט הורה להרוס חלק מהמבנים ואסר על שימוש לא חקלאי בקרקע, והצו נכנס לתוקף בתוך 12-6 חודשים. עוד קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשלם דמי שימוש בגין תקופת השימוש החורג, אך בשיעור של 5% לשנה ולא בשיעור של 10% שביקשה התובעת. שיעור דמי השימוש נקבע על פי שווי הקרקע לכל שימוש בלתי מורשה, כפי שנקבע על ידי שמאי שהוגש על ידי הנתבעים, ולא על פי השווי הגבוה יותר שנקבע על ידי שמאי התובע. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת התובעת לדמי שימוש בחלק מהמקרים בהם התובעת לא הוכיחה את תקופת השימוש החורג, או כאשר המבנים לא היו בשימוש, והורה על הריסת קרוואן מגורים באחת התביעות. ההחלטה מפרטת את חישוב דמי השימוש עבור כל תביעה בנפרד, ואת הסכומים שישולמו על ידי הנתבעים, הנעים בין 8,937 ₪ ל-356,952 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בית המשפט החליט כי כל צד יישא בהוצאותיו בכל התביעות, בהתחשב בכך שחלק מטענות התובע נדחו.