ע"פ 729/92

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנות חוקי התעבורה ולהשלכות של אי הופעה בבית המשפט. המקרה המדובר עסק בנהג שרישיונו נשלל בבית משפט לתעבורה בהיעדרו. לדברי הנהג, לא הודיעו לו על הפסילה, ולכן לא ניתן להטיל עליו אחריות על נהיגה ללא רישיון. בית המשפט קבע כי אדם שנידון שלא בפניו חייב לקבל פסק דין הכולל פסילה. ההודעה נחשבת כהודעה שניתנה, נשלחה או "הומצאה" לפי סעיף 57ג לפקודת הראיות. האמור חל הן על הודעות בעל פה והן בכתב ממשרדי הרישוי, מרשויות המשטרה או מפקידי בתי המשפט, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. עוד הדגיש בית המשפט כי אין הבדל בפקודת התעבורה בין פסילה מותנית לבין פסילה בפועל בכל הנוגע למועד תחילת תקופת הפסילה. מכאן, שטענת הנהג כי הכללים שונים בפסילות בפועל לעומת פסילות על תנאי אינה תקפה. למבקש נמסר על פסילתו, כפי שהודה בהודעתו במשטרה, ולכן הוא אחראי. משכך, נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והמבקש חויב בתשלום קנסות בסך 2,000 ₪.