ע"א 40965-02-12

תקציר

ערכאת הערעור דחתה את הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצאה עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. בית המשפט הניח, מבלי להכריע, כי הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין אינה חלה במקרה דנן, והגיע למסקנה כי הצליחו המשיבים להוכיח את רשלנות המערערים בכל הנוגע להתפשטות האש לעבר דירת מגוריהם. הרשלנות נקבעה בהפעלה מודעת של המערערים של מסעדה בבניין מגורים ללא הרישיונות וההיתרים הנדרשים, אשר סביר להניח שהיו מונעים את התפשטות האש. בית המשפט מצא גם הפרת חובה חקוקה מצד המערערים לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, שכן הם הפרו חוקים ותקנות שונים הקשורים לרישוי עסקים ובטיחות אש. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי קיים קשר סיבתי בין רשלנות המערערים לבין הפגיעה בדירת המשיבים. הימנעותם של המערערים מהשגת האישורים הנדרשים ומנקיטת אמצעי בטיחות אש הביאה להסתברות גבוהה כי ניתן היה למנוע את התפשטות האש. בנוסף, פסקי הדין אליהם התייחס בא כוח המערערים לא שינו תוצאה זו בנסיבות הספציפיות של המקרה. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.